אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת
השבוע מציינים בחברה הערבית בישראל את יום השנה ה- 13 לאירועי אוקטובר 2000. במהלך האירועים נהרגו 13 ערבים אזרחי ישראל מירי כוחות המשטרה במהלך הפגנות סוערות שהתקיימו במוקדים שונים ברחבי הארץ, כמו גם אזרח יהודי אחד כתוצאה מאבן שנזרקה על מכוניתו. אירועי אוקטובר מהווים אירוע מכונן וצומת מרכזי ביחסים המתוחים בין יהודים וערבים בישראל. למרת תחושת ההפתעה שחשו רבים בישראל בעקבות פרוץ האירועים, הם לא נוצרו בחלל ריק. המשך…
הפעם, לשם שינוי, אנו מבקשים לעסוק במקרים שכביכול עבר זמנם והם מהווים את "חדשות האתמול". בפועל – אלימות נגד נשים הינה סוגיה בוערת ומתמשכת אשר הינה מוחשית ויומיומית. פוסט זה מעלה לדיון מספר מקרים חמורים של אלימות נגד נשים, בוחן את הקשר ביניהם, ומציע שאלות לדיון בנושא זה בכיתה.
כאנשי ונשות חינוך- אנו רואים חשיבות ביוזמה ובנקיטת עמדה חינוכית- אקטיבית בבואנו לעסוק באקטואליה. עלינו לסייע ביצירת סדר היום החינוכי ולא רק להגיב ולהיגרר אחרי סדר היום התקשורתי.
אמנם מאז שנה שעברה הנושא ה"חם" של הדרת נשים ירד מהכותרות, אך בחודשים האחרונים אנו עדים לידיעות רבות על רצח נשים בתוך המשפחה, לדוגמא רצח אישה על ידי בעלה לשעבר בירושלים או הרצח באום אל פאחם על רקע סכסוך משפחתי. דוגמאות נוספות הן רצח עובדת זרה על ידי מעסיקה באשקלון , או האירוע בו גבר ירה באשתו למוות בזמן נסעה ברכב.
לפי הדוגמאות ניתן להבחין כי נשים מכל המגזרים בישראל נפגעות כתוצאה מאותה אלימות. צירוף של ידיעות אלו יחד מעלה את השאלה- האם יש חוט מקשר בין המקרים?
אירועים אלו טומנים בחובם תפיסה כוללת יותר של אדנות הגבר כלפי אשתו. תפיסה זו של יחסים בתוך המשפחה מגיעה למצבי קיצון בו הגבר, מתוך תחושת שליטה וסמכות על אשתו , מחליט שחייה בידיו – זה קורה במשפחות מבוססות יותר ופחות, בקבוצות מיעוט בחברה הישראלית- אך לא רק.
במקביל לאירועים אלו, בשבועות האחרונים נפרשה לעינינו פרשת עמנואל רוזן, בה התאגדו מספר לא מבוטל של נשים והתלוננו (לא באופן רשמי) על התנהגות לא נאותה והטרדה מינית מצד איש תקשורת בכיר. הסיפורים סובבים סביב אותו ציר- אשת תקשורת צעירה ובלתי מנוסה, שואפת להתקדם ונתקלת בחיזוריו העקשנים עד אובססיבים של עמנואל רוזן, כך לפי הטענות. למרות העדויות הקשות שהתפרסמו לא הוגשה אף תלונה רשמית בנושא. הנושא של הטרדה מינית עלה לדיון ציבורי נרחב בעקבות הפרשה, ובימים אלו, אחרי שהאש התקשורתית דעכה, נוכל לשאול את עצמנו האם אנו זקוקים לפרשה דרמטית ורכילותית בשביל לעסוק בנושא חשוב ויומיומי כמו הטרדה מינית במקום העבודה? לאחרונה התפרסם שעמנואל רוזן השעה עצמו מערוץ 10, לאחר שעיתונאיות העידו נגדו.
גם כאן, החוט המקשר בין המקרים הוא תפיסה של שליטה , כוח וסמכות בלתי מעורערים של הגבר על האישה. כאן יש אמונה שגבר בעמדת כוח יכול לנצל את עמדתו כלפי נשים בעמדה מוחלשת (צעירות, לא מנוסות, שואפות להתקדם בקריירה) על מנת להשיג את מטרותיו הפרטיות.
שאלות לדיון עם התלמידים
– מה דעתכם על התפיסה שלגבר סמכות ושליטה על האישה? היכן בסביבתכם תוכלו למצוא עדויות לצורת מחשבה זו?
– באיזו מידה לדעתכם ניתן לשים את הגבול בין חיזור תמים להטרדה?
– ריבוי התלונות סביב פרשת עמנואל רוזן לצד חוסר הרצון של אף אחת מהנשים להתלונן הוא נושא לא פתור. מה לפי דעתכם הסיבה שהנשים לא רוצות להתלונן? והאם תצדדו בהחלטתן של נשים אלו? הסבירו עמדתכם/ן.
– האם לדעתכם/ן לאישה זכות להטיח האשמות בגבר שלכאורה פגע בה בלי להתלונן באופן רשמי, ללא מעורבות גורמים מוסמכים שיבדקו את התלונה? האם הפגיעה כאן בזכותו של הגבר לכבוד, ולשמו הטוב גוברת על זכותה של האישה לביטחון מחד ולחופש הביטוי מנגד?
– מהו הקשר בין אלימות בתוך המשפחה לבין הטרדה מינית במקום העבודה?
– חשבו על יוזמה כיתתית להתמודדות עם נושא אלימות נגד נשים והטרדות מיניות. מה באפשרותכם/ן לעשות בנושא זה?
"תלמידיי היקרים, אני מתנצל מראש! אין לי שמץ של מושג מה תהיה תגובתכם אך באמת השתדלתי. בזמן ששנה שלמה ניסיתי להנחיל בכם ערכים אנושיים שבראשיתם היא קבלת האחר, המציאות בחוץ אומרת אחרת" – כך ניסה להסביר חאלד, מחנך כיתה ז' מבית הספר אג'יאל ביפו, את ההפרדה בין תלמידים יהודים לתלמידים ערבים בכניסה לפארק השעשועים סופרלנד שבראשון לציון.
בכתבה שהתפרסמה בעניין זה באתר וואלה ב-29.5.13, צוטטה תגובה מטעם הנהלת הסופרלנד אשר מאשרת כי בפארק "ישנן הזדמנויות לימים סגורים לבתי ספר יהודיים, וישנן הזדמנויות לבתי ספר ערביים". חאלד, אשר במשך שנה שלמה מחנך את תלמידיו על ערכים של שוויון וקבלת האחר, נאלץ להסביר להם שהם אמנם יכולים לבלות בסופרלנד, אבל בנפרד. עניין זה מציג את הציבור הערבי באור שלילי, ככאלה אשר לא ניתן לבלות במחיצתם.
הפרדה על רקע שיוך לאומי פוגעת בצורה קשה ביותר בזכות החוקתית לשוויון ולכבוד האדם. בנוסף, עניין זה מנוגד לחוק איסור אפליה במוצרים, שירותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים, התשס"א 2000. על פי החוק, אפליה מסוג זה מהווה עילה לתביעה אזרחית והיא אף מהווה עברה פלילית, אומר עו"ד עאוני בנא מהאגודה לזכויות האזרח.
מנכ"לית הסופרלנד, חני ברוך, אמרה בוועדת החינוך בכנסת כי מדיניות ההפרדה בפארק השעשועים מתבצעת כבר יותר משנתיים. וסמנכ"לית הפארק הודתה כי מתקיימת גם הפרדה של תלמידים חרדים. בדברי ההסבר להפרדה אומרת ברוך כי "הסופרלנד בכל ימות השנה פתוח לכל הדתות ולכל המגזרים, אך קיימת בעיה עם בני נוער שמגיעים אלינו בגיל בעייתי. זה מקום שנפגשים בו בפעם הראשונה נוער יהודי וערבי וזה יוצר חיכוכים".
הטענות ששערי הפארק פתוחים ביתר ימות השנה לקהל הרחב אינן מונעות את הפגיעה והעלבון שנוצרים בעקבות ההפרדה. יתרה מכך, עצם ההפרדה פוגעת פגיעה חמורה בזכות לשוויון, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. טעמים נוספים שהושמעו, כמו החשש מחיכוכים בין בני/ות הנוער הערבים והיהודים מעלים תמיהה רבה; איזה מסר מנסים להעביר לבני/ות הנוער? מעבר לעובדה שזה פסול מבחינה חוקית, בדרך זו מבנים ומטמיעים בבני/ות הנוער תפיסה אשר מרחיקה אותם מהרעיון של חיים משותפים. זהו מסר סמוי אשר מסתתר מאחורי טיעונים גזעניים וחותר תחת ערכי היסוד של הדמוקרטיה וזכויות האדם. מסרים אלו משפיעים מאוד על תהליכי הלמידה בקרב מתבגרים. המסרים הסביבתיים הללו מקבעים חשיבה תבניתית ודיכוטומית, אשר בשעתה יכולה להפוך לתפיסת עולם גזענית ומפלה. ברגע שילדים מזהים את הנטייה החברתית הזו, הם מתחילים לפעול ולשחזר את צורת החשיבה הזו שיכולה להתקבע כצורה עקבית, לפחות עד שמישהו אחר מערער על אותו ביטחון בסיסי.
איור: מושיק לוין
הדרה של אוכלוסיות מסוימות בחברה הישראלית הופכת בימים אלה לדבר שבשגרה. לדוגמא: לפני כשנה הרחיק משרד החינוך מנהלת אשר סירבה לקלוט לכיתה א' בבית ספרה תלמידים מהעדה האתיופית, וזאת בניגוד להנחיות החוק והמשרד. דבריה של המנהלת עומדים בסתירה לכל ערך פדגוגי, חינוכי-חברתי שמערכת החינוך מצווה בה.
גם ברמה החוקית אנו מוצאים מקרים פסולים של אפליה, כמו במקרה של חוק ועדות הקבלה אשר מהווה "רישיון לאפליה" של אזרחים המבקשים להתגורר ביישובים קהילתיים ובשכונות ההרחבה שניבנו לצד קיבוצים ומושבים. עו"ד ראויה אבו רביעה מהאגודה לזכויות האזרח מדברת על מקרים רבים של הדרת הציבור הערבי מהמרחב הציבורי ומציירת תמונה קשה מורכבת בראיון טלוויזיוני אצל "לונדון וקירשנבאום" (מהדקה ה-8).
הזכות לשוויון קשורה לעיקרון המשותף לכל זכויות האדם: שמירת הכבוד האנושי. כאשר אנו מופלים לרעה אנו חשים עלבון והשפלה. תחושת הפגיעה אינה נעוצה רק בכך שלא קיבלנו את מה שרצינו בו, אלה גם בכך שנהגו בנו בצורה שונה מזו שנהגו באחרים. במושג שוויון גלומים שני היבטים שונים; האחד בפני החוק במובנו הפורמאלי, והשני הוא תביעה לשוויון מהותי, שיבוא לידי ביטוי במערכת החוקית אבל גם בהסדרים חברתיים רחבים יותר.
המגמות המדאיגות הללו של סגרגציה ואפליה מציבות בפנינו כנשות ואנשי חינוך אתגרים רבים בבואנו לחנך לערכים של דמוקרטיה, זכויות אדם וחינוך נגד גזענות. מקרים מסוג זה מחדדים את החשיבות שיש לחינוך לערכים ואת אחריותנו על החברה בה אנו חיים.
לאור השיח סביב הסגרגציה של תלמידים ערבים ויהודים בסופרלנד שעולה לכותרות בימים אלה, אנו מציעים להפוך את המקרה הזה להזדמנות חינוכית ולדון על משמעויותיו עם התלמידים או החניכים.
שאלות לדיון:
א. מהי הבעייתיות בהפרדת התלמידים היהודים והתלמידים הערבים?
ב. מדוע קבע בית המשפט ש"אין דבר כזה נפרד אבל שווה"?
ג. מה דעתכם על הטיעון שעולה מצד הנהלת הפארק כי ההפרדה נעשית על מנת למנוע חיכוכים בין בני/ות הנוער היהודים לערבים?
ד. האם הטענה כי הפארק פתוח ביתר ימות השנה השנה לקהל הרחב דיה על מנת להצדיק את ההפרדה בימים המיועדים לבתי הספר?
ה. אילו זכויות אדם מופרות כאשר נעשית סגרגציה מהסוג הזה?
ו. אילו חוקים קיימים במשפט הישראלי אשר אוסרים על אפליה?
ז. כיצד ניתן להיאבק בתופעה זו ? חשבו על רעיון ברמה הכיתתית או הקבוצתית.
ביום שישי הקרוב, ה-7/6, יתקיים בתל אביב, כמדי שנה, מצעד הגאווה. נדמה שפעילות זו, אשר ישתתפו בה מאות אלפי אנשים, הפכה לעניין שבשגרה. בכך היא מסמלת לכאורה, את הפיכת סוגיית שוויון הזכויות עבור קהילת הלהט"ב לכזו שיש סביבה קונצנזוס מלא. דווקא משום כך – אנו מציעים בפוסט זה דיון כיתתי, על מנת לבחון לעומק סוגיה זו – האם אכן ישנה תמימות דעים סביב זכויותיה של קהילת הלהט"ב בישראל ?
מצעד הגאווה הראשון שהתקיים בעולם התרחש בניו יורק בשנת 1970. לאחר ששוטרים פשטו על בר גאה בשם "סטונוול", הכו ועצרו מספר רב של חברי הקהילה הלהט"בית, פשט גל מהומות בעיר. בעקבות המאורע, חברי הקהילה התאגדו והחלו במאבקם להכרה ולשוויון זכויות. שנה לאחר מכן, בחודש יוני, התקיים מצעד הגאווה בראשון בניו יורק.
מאז ועד היום, מצעד הגאווה מצויין בערים רבות בעולם ומלבד מצעד בעל אופי מחאתי ופוליטי, הוא חוגג את האהבה ובעיקר את החופש.
צילם: MGuillaume Paumier
אז בשביל מה בכלל צריך מצעד גאווה? למרות הלגיטימציה הרחבה שמקבל מצעד הגאווה השנתי בתל אביב, ערים שונות בארץ ובעולם עדיין נלחמות כנגד קיום המצעד. שנה שעברה במוסקבה, לדוגמא, החליט רוה"מ פוטין על איסור קיום מצעדי הגאווה למאה השנים הקרובות. היציאה מהארון היא לא חוקית בסנט פטרסבורג והיא מצטרפת לשורה ארוכה של חוקים מפלים כנגד הקהילה הלהט"בית ברוסיה כולה. בתגובה לחקיקה, פעילי זכויות אדם מרחבי העולם יצאו להפגין מול שגרירויות רוסיה וקראו לחרם תיירותי.
הפגנה באמסטרדם נגד החוקים ההומופובים ברוסיה. צילום: CharlesFred
לפני חודש, אוקראינה קיימה לראשונה מצעד גאווה בעיר הבירה קייב. המצעד היה אמור להתקיים כבר בשנה שעברה, אך בוטל לאחר שכ- מאה ניאו נאצים גלוחי ראש חיכו לצועדים ברחובות, מצויידים בכלי נשק. המצעד השנה אמנם לא קיבל אישור מבית המשפט, אך זכה להגנה משטרתית מכיוון שצעדו בו מספר שגרירים ממדינות מערב אירופאיות ומכיוון שאורגן על ידי ארגון אמנסטי. באוקראינה עברה פעמיים הצעת חוק הומופובית שקובעת מאסר של עד חמש שנות מאסר למי שיוצא מהארון או מגלה סולידריות כלפי הקהילה הגאה. כנגד החוק, ארגוני זכויות אדם בינלאומיים מנסים ליצור לחץ על אוקראינה בין השאר, באמצעות חתימה על עצומה.
ומה קורה אצלנו ?
בארץ פני הדברים נראים שונה, אך גם כאן חברי הקהילה הלהט"בית לא מרגישים בטוחים בכל מקום. התבטאויות שונות נשמעו לאחרונה בישראל כלפי הקהילה הגאה כדוגמת זו בבית האח הגדול, כשאחד ממשתתפי התכנית התבטא בצורה הומופובית כלפי משתתפת לסבית. דוגמא נוספת הינה הנערה שציירה את דגל הגאווה בבית ספרה וקיבלה על כך תגובות קשות. כמו כן, המצעד בירושלים מעלה תהיות רבות בנוגע לשאלה עד כמה החברה הישראלית סובלנית לקהילה הלהט"בית. רבים מתנגדים למצעד שנערך בכל שנה בירושלים וההתנגדות נובעת בעיקר מסיבות דתיות. לעומת המצעד בתל אביב, שחוגג את החופש, נהנה מקונצנזוס ומהווה אטרקציה תיירותית, המצעד בירושלים מוצג כמחאה פוליטית ומאבק על זכויות אדם. נשאלת השאלה למה לצעוד דווקא בירושלים? טענת המתנגדים הינה שהם מכירים בזכות הקהילה לבטא את עצמה ולמחות בעד זכויותיה, אך מדוע דווקא במקום הכי רגיש בעולם מבחינה דתית? תשובת הקהילה הלהט"בית המקומית הינה שגם היא מהווה חלק מהעיר המורכבת הזו, גם לה מגיע לממש את זכויותיה הבסיסיות בעיר בה חבריה וחברותיה גדלו וחיו כל חייהם. כמו כן – הם מכירים ברגישות שעולה מקיום המצעד בעיר כמו ירושלים ולכן דואגים להכריז שהמצעד יהיה צנוע יותר מבתל אביב. בנוסף עולה השאלה, האם מצעד מחאתי נועד להתקיים רק במקומות בהם הוא עובר בצורה חלקה ? האם זו לא בדיוק מהות המצעד- לדרוש את השוויון? להביע עמדה? להילחם על הזכויות שמגיעות לי?
כרזה שפורסמה בעיר ירושלים לפני מצעד הגאווה . צילם: עידן סופר
גם במקומות אחרים בארץ מושמעת התנגדות כלפי מצעד הגאווה, אך התמיכה שהקהילה מקבלת מחזקת אותה ומאפשרת לה לצעוד בראש מורם. דוגמא לכך היא המצעד באילת, בו ראש סיעת "אילת יהודית" מבקש לא לאפשר את קיום המצעד בעיר, אך תגובת מפיק המצעד מדגישה את חשיבות קיומו. "דעות כמו אלה שבאות לידי ביטוי מפי משה בן זיקרי הן הן הסיבה לכך שמצעדי הגאווה כה נחוצים ולכן, גם השנה נציין באילת את אירועי הגאווה ובכללם את התהלוכה ביום שישי".
גם בעיר אשדוד, בה השנה נערך מצעד הגאווה הראשון בעיר, נשמעו קולות התנגדות. אך ההתנגדות לא עוצרת את ארגון הנוער הגאה שבפעם הראשונה אירגן את המצעד. לדברי המארגנים, ישנה חשיבות רבה לקיום המצעד בעיר מכיוון שרוב בני הנוער הגאה בעיר בורחים לתל אביב כדי להרגיש שייכים ובטוחים יותר.
שאלות לדיון בכיתה:
– מהו חשיבותו של קיום מצעד הגאווה ?
– מהו לדעתכם ההבדל בין קיום מצעד הגאווה בתל אביב לעומת ערים אחרות בארץ ? האם לדעתכם הבדל זה הוא מוצדק ? הסבירו.
– מדוע ישנה התנגדות מיוחדת לקיום המצעד בירושלים ? מה דעתכם/ן בנושא ?
– כיצד אתם/ן רואים/ות את סוגיית שוויון הזכויות של בני ובנות הקהילה ? האם לדעתכם/ן מתקיים שוויון זכויות מלא עבורה ?
– האם עדיין יש מקום לקיים מצעד גאווה בעל אופי מחאתי בישראל ? הסבירו את עמדתכם/ן.
– לסיכום: חשבו על פעילות כיתתית העשויה לקדם את מאבקה של הקהילה הלהט"בית לשוויון זכויות.
למערך שיעור נוסף בנושא זכויות להט"ב.
עוד על המצעד בירושלים בסרט "ירושלים גאה להציג" מתוך אתר "מאקו".
ולסיום, אם היינו חיים בעולם בו להיות סטרייט היה להיות ה"שונה".
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=CnOJgDW0gPI[/youtube]
