ברוכים הבאים לסדנא

אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת

מילות סיכום…..

פורסם בתאריך 15 ביוני 2014

במהלך השנה אנו מעבירות הכשרות, קורסים וסדנאות רבות לחניכי מכינות קדם צבאיות ברחבי הארץ בנושא זכויות אדם והמשפט ההומניטארי הבינלאומי. כמו שרובכן יודעות, אילו הם נושאים מאוד מורכבים אשר מצריכים עבודת עומק ותהליכים ארוכי טווח על מנת לעסוק בהם באופן רציני ולעודד לחשיבה ביקורתית. בסיום אחד התהליכים שהנחתה שי כץ (מנחה במחלקת החינוך של האגודה) היא התבקשה לכתוב מילות סיכום ופרדה מהחניכים אותם ליוותה במהלך השנה. כל המכתבים אוגדו יחד לחוברת שחולקה לחניכים במסיבת הסיום. וגם אנחנו חשבנו לשתף אתכם/ן במילות הסיכום של שי.

זאבות וזאבים,

הייתם הקבוצה הראשונה שהנחיתי במסגרת התפקיד שלי באגודה לזכויות האזרח. המפגש אתכם היה עבורי כל כך מעניין, מספק, מאתגר ונעים, עד שחששתי להסכים להנחות קבוצה אחרת, חדשה: פחדתי שאתאכזב…

לאורך המפגשים שלנו עסקנו בדברים שקורים מסביבנו, כאן ועכשיו: מאבק על פתיחת בי"ס ערבי בעיר נצרת עילית; הפרטה של שירותים רפואיים; תפקידים מגדריים ופגיעה בנשים בחברה הישראלית; גדר ההפרדה; מחסום קלנדייה; עפרה והתנחלויות אחרות; עובדים זרים והמאבק על מעמד ילדיהם; קמפיין נגד גזענות; ומחאה חברתית דרך שירים.

תוך כדי לימוד, שמעתי וראיתי אתכם מתווכחים, שואלים, מבררים, מגבשים עמדה ומתנסים בתכנון מאבקים. לעיתים קרובות גם מצאתי את עצמי שותפה לתהליכים האלה, ומאותגרת על ידיכם.

בניגוד למה שחושבים לפעמים, הוויכוח, גיבוש העמדה והמעורבות בעשייה הם לא פעולות מיותרות שרק אנשים משועממים, מפונקים או יפי נפש יכולים להרשות לעצמם לעסוק בהן. בלי הפעולות האלה פשוט אין קיום לדמוקרטיה. כשאנחנו נמנעים מלקיים את הפעולות האלה, אנחנו נשארים חסרי ידע, עמדה והשפעה, ומוותרים על זכותנו להיות ריבונים בחברה שלנו. ואף פעם אין ואקום: כשאנחנו לא הריבונים של עצמנו, מישהו אחר הוא הריבון שלנו.

אבל גם לגבש עמדה ולפעול זה לא מספיק. אנחנו חייבים לדאוג שהעמדות והפעולות שאנחנו נוקטים בהן – הן מוסריות. וזו הבקשה שלי מכם לקראת פרידה: כחיילים וחיילות, וכאזרחיות ואזרחים, הישמרו בבקשה מעמדות ומפעולות שרומסות את כבודם, חירויותיהם ומעמדם של בני אדם בצורה מוגזמת, שרירותית או לא הכרחית. לצערנו הרב, במקומות רבים מדיי סביבנו עמדות ופעולות כאלה נחשבות נורמאליות.עלינו לזכור ש"בצלם" זה לא רק שם של ארגון שמאל שרבים כל כך אוהבים לשנוא: "בצלם" זו גם מילה מפסוק מפואר. פסוק, שמנחיל לנו שיעור גדול על ערכם של אנשים ונשים באשר הם במסורת שלנו.

ואחרי המילים הגדולות האלה, סיום סיומי בהחלט: אני רוצה להודות לצוותים החינוכיים הנהדרים באגודה לזכויות האזרח ובמכינה שלכם, שהיו עבורי מקור לחום, לפידבק חשוב ולהשראה של ממש. ולא פחות מכך, אני רוצה להודות לכם על שהכנסתם אותי לעולמכם בדרכים מגוונות – סיפרתם לי על חוויות אישיות ועל שיעורים שאתם עוברים ומעבירים; עדכנתן אותי ביזמות של אקטיביזם ומעורבות; הזמנתם אותי להרצאות ולסיור; נעזרתן בי כשבניתם את שבוע איו"ש; ואפילו הסכמתם לנגן לי בהפסקות… וכמובן, תודה גם על הרעיונות המרתקים, קבלות הפנים והפרידות החמות בתחילת ובסוף שיעורים,והפידבקים המשמחים. ותודה גם למי מכן שבחרו לשתף אותי בביקורת על המפגשים, כשהייתה להן כזו.

בתור הקבוצה הראשונה שלי באגודה לזכויות האזרח, תמיד יהיה לכם מקום מיוחד אצלי בלב. אשמח מאוד אם תהיו בקשר, תשתפו בלבטים ובדילמות, והעיקר – תעדכנו בשלומכם.

שלכם – שי, האגודה לזכויות האזרח ("שָּׁיְזְכוּ")

למעוניינות בסדנאות/הכשרות

ניתן לפנות למסי אייצק mesi@acri.org.il  052-4658595

יום ירושלים – האמנם עיר מאוחדת ?

פורסם בתאריך 27 במאי 2014

יום ירושלים המצוין בחגיגיות מחר, ה- 28 במאי, נקבע ע"י הכנסת ב"חוק יום ירושלים" , 1979. יום זה מציין את איחוד העיר ירושלים תחת ריבונות ישראלית לאחר כיבוש העיר העתיקה ומזרח ירושלים במלחמת ששת הימים. עיר ישראלית מאוחדת המשמשת לנו כבירה, כדוגמה וסמל לריבונות הישראלית. האמנם עיר מאוחדת תחת אחריותה של המדינה ושל עיריית ירושלים?  היכן בא לידי ביטוי אותו איחוד ? ובאופן מדויק יותר נשאל- האם ישנו מאמץ של ראשות העיר לטפל בבעיות השכונות השונות בשני חלקי העיר,  באופן הולם ושוויוני?

לפני הכל, חשובה ביותר העובדה, כי ירושלים המזרחית סופחה על ידי ישראל בניגוד לחוק הבינלאומי, ועל כן נתפסת בקהילה הבינלאומית כשטח כבוש, וודאי שנתפסת כך שעל ידי הפלסטינים.  לתפיסתנו, בכל שיעור שדן בסוגיות של ירושלים המזרחית, חשוב להביא בפני התלמידים את ההקשר הרחב בנוגע למעמדה הכולל של ירושלים. זאת, על מנת להימנע מ"נרמול" המצב, ומיצירת הנחת יסוד סמויה, כאילו טיפול מעמיק בתשתיות, והקצאת משאבים שווניוית יהוו את מכלול הפתרונות לבעיותיה של מזרח העיר, מעמדה החוקי, ומצב התושבים החיים בה.

המציאות המורכבת של ירושלים מציבה אל מול החברה הישראלית מראה, המעלה תהיות בנוגע לסוגיה מרכזית- כיצד אנו מגדירים את המונח 'אחריות', מונח שבהקשרה של ירושלים, ממשלת ישראל ראתה בעצמה אחראית על כל חלקי העיר,  כאשר הכריזה על איחוד ירושלים תחת שלטון ישראלי. האם עיריית ירושלים וממשלת ישראל, שדרשה ריבונות על שכונות ירושלים המזרחית, באמת מממשות הלכה למעשה את אותה אחריות ? המשך…

17/5 – היום הבינלאומי למאבק בהומופוביה

פורסם בתאריך 14 במאי 2014

משנת 2005 העולם מציין בתאריך זה את המאבק בפוביות, הדיכוי והאפליה כנגד הומואים, לסביות, טארסג'נדרים/יות  וביסקסואלים/ות. תאריך זה מציין את ה17 במאי 1990, יום שבו הוסרה ההומוסקסואליות מרשימת הפרעות הנפש, אך הדרך עוד ארוכה.

נכון להיום, ב-72 מדינות ברחבי העולם נישואים חד מיניים הם מחוץ לחוק, כשבחלקן עונש על הומוסקסואליות הוא מאסר בין שנה למאסר עולם וב-7 מהן מוחל עונש מוות.

ברוסיה, לדוגמא,  ב- 2012, עבר חוק הומופובי האוסר על יציאה מהארון, כשהקנס לעובר על החוק עשוי להגיע על למיליון למאתיים אלף שקל. בתגובה לחוק פעילי זכויות אדם מרחבי העולם יצאו בקריאה לחרם תיירותי.

לכן, מדינת ישראל קוראת לאזרחיה להצטרף למאבק העולמי הכולל כ- 100 מדינות, כל אחד ואחת בדרכו שלו-ה. החל מיום עיון בנושא באוניברסיטת תל אביב, עצרת תנועות הנוער בהשתתפות שרת החינוך לשעבר יולי תמיר ועוד.

לאתר הבנ"ה המרכז את הפעילויות סביב יום זה, ולקריאה נוספת של חומרים  – לחצו כאן

למערכי פעילות של מחלקת החינוך בנושא שוויון וקהילת הלהט"ב – לחצו כאן

הפגנה באמסטרדם נגד החוקים ההומופוביים ברוסיה  צילום: CharlesFred

הפגנה באמסטרדם נגד החוקים ההומופוביים ברוסיה
צילום: CharlesFred

חג הפועלים- ומה לגבי הפועלות ? הצעה לדיון כיתתי

פורסם בתאריך 30 באפריל 2014

ב- 1 במאי 1889, פדרציית ארגוני העובדים בארצות הברית פתחו בשביתה כללית בדרישה להגביל את יום העבודה ל-8 שעות. השביתה לוותה בהפגנות ומהומות בהן נהרגו כ-7 שוטרים וכ-60 מפגינים, ובעקבות שפיכות הדמים, שינתה התנועה הסוציאליסטית את צבע דגלה לאדום. בעקבות אירועים אלו, החל מ-1889 ה-1 במאי מצוין רשמית ברחבי העולם ועל ידי האו"ם, כיום חג לפועלים .

תאריך זה מזכיר לנו  את זכויותינו בתחום העבודה, את החשיבות בדמוקרטיה שתשמור על זכויות אלו, בחוקים סוציאליים שייתנו משמעות למושג "חיים בכבוד". בישראל, שכר המינימום היום הוא 23.12 ש"ח לשעה, שווה ערך פחות או יותר למנת פלאפל ופחית קולה. במציאות של עבודת קבלן, ותנאים סוציאליים אשר ממש אינם מובטחים, חשוב שנזכור שגם השנה ה- 1 במאי הוא יום רלוונטי.

ע"פ סטטיסטיקות של ארגון ה- OECD, בישראל, העשירון העליון מרוויח פי 14מן העשירון התחתון. כלומר, 1% מן האוכלוסייה מרוויח למעלה מ- 40,000 ש"ח לחודש לעומת 52% שמרוויח כ- 5000 (OECD,2011). הנתונים הללו אינם מפתיעים, שכן אי השוויון בישראל הנו נושא המוכר לרבים.  נתונים פחות מוכרים מצביעים על כך כי "אף על פי שממוצע שנות הלימוד של אישה שכירה (14.2) גבוה מממוצע שנות הלימוד של גבר שכיר (13.8) ההכנסה החציונית לגבר עומדת על 7,000 ₪ שכיר לעומת 5,489 ₪ לאישה שכירה" (סקר הוצאות משק הבית, מכון אדווה). למרות שבישראל מספר כמעט זהה של גברים ונשים (עם יתרון קל לנשים) , למרות שבין עובדי ועובדות ישראל יש אחוזי השתתפות כמעט זהים (1.7 מיליון גברים לעומת 1.5 מיליון נשים) 66% מן המנהלים הם גברים לעומת, 34% נשים.

המשך…